תום הצום

An original poem, in honor of the upcoming holidays.

שיר מקורי, לכבוד החגים המתקרבים.

תום הצום

קונסטנטין פוזין

עִם מַחְזוֹר בְּיָדָיו בְּקֵץ יוֹם כִּפּוּרִים,
מִתְנַדְנֵד לוֹ נָדָב בְּגַּלֵּי הִרְהוּרִים…
לֹא עַל אֵל־רַחֲמִים, לֹא עַל חֵטְא אוֹ תְּשׁוּבָה,
אֶלָּא עַל מַטְעַמִּים וּבִטְנוֹ הַנְּבוּבָה.

רַק עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת, עוֹד מֵאָה עַמּוּדִים.
בְּמוֹחוֹ הֲזָיוֹת: כְּבָר כֻּלָּם סוֹעֲדִים,
הַמַּפָּה כְּשַׁחַף לַתִּקְרָה מַרְקִיעָה,
נָד מִזְנוֹן וְנִסְחָף בְּהִדְהוּד הַתְּקִיעָה —

מְיֻתָּר כָּאן לִשְׁאוֹל,
"חָלָב, בַּשַּׂר, אוֹ פַּרְוֶה?"
הוּא יִטְרֹף אֶת הַכֹּל:
פוֹנְדּוּ, אֻמְּצָה, וְחַלְוָה!